קשה לפעמים להגיע לליבו של אדם פגוע.
מי שעבד כל חייו וקידש ערכים של מסירות וחריצות, מוצא כנראה את עצמו מול שוקת שבורה כאשר מסתבר לו שאין יותר ביקוש לידע ולנסיון שצבר.
ישנן תכונות, יכולות, כישורים, כושרים וקשרים שלמתבונן מבחוץ הם יהלומים, אך מבפנים הם לעיתים אבני ריחיים על צווארו של הנידון ל- Overqualified.
מצאתי את עצמי, בתחילתה של דרך חדשה, מתבונן על עולמי המקצועי בעבר; לפעמים הייתי כועס, בדרך-כלל צוחק או קצת מלגלג, עד שהבנתי ברגע אחד, כי זה לא עולמי יותר. אין לי הבנה בו, צורת השיחה השתנתה וכך כל הסביבה - לקוחות ספקים קולגות וחברים.
רגע ההנתקות היה מרהיב ולא פחות מכך, החלל שנוצר מתחתיי וביקש לבלוע אותי לתוכו. נדרשה דרך חדשה ונדרש לו תהליך שביקש לקבור את העבר, לפני פתיחתה של דרך חדשה.
כמוך וכמו כל אחד אחר, גם אני שאלתי את השאלה הפשוטה - איך בדיוק אני יכול לאפשר לעצמי "בריאה מחדש" כזו והתשובה שהגיעה היתה פשוטה - אין לך דרך אחרת.
לבני הגיל שלנו - אפורי-השיער - ואין דרך להסתיר את זה (כי יזכירו לנו אם נשכח), ישנן תכונות מופלאות שעוצבו במהלך חיים סוער. אנחנו כאן כדי לעשות וליצור (וכן, להרוויח ולהינות משפע ואושר) אבל נראה שכל אחת ואחד צריך לבצע התאמה ל"אני הרצוי" וזהו מאמץ לא פשוט.
דרך משותפת מאפשרת לנו לנוע באופן קל יותר ותומך - ושותפים כאלה לדרך אני מבקש למצוא ב-Talent junction