איפה שהוא בסביבות גיל 45 פלוס מינוס השיחה הזו עולה. אנחנו נפגשים לקפה, זה תמיד לא רשמי. קצת מצחיק לאור העובדה שכולם עושים את השיחה הזו עם מישהו: בן זוג, חבר, מאמן, איש סוד. מסתכלים אחורה על כ 20 שנות קריירה. מסתכלים קדימה ומבינים שלפחות מבחינת שנות עבודה אנחנו אפילו לא באמצע. והשאלות צפות ועולות.
מצד אחד התפיסה של "קר שם בחוץ"
אנחנו קוראים עיתונים. בגיל שלנו זה בכלל מזל שיש לך עבודה. פה בפנים חמים ונוח ומוכר. אז מה הבעיה?
אולי כי חמים ונוח ומוכר וממתי אנחנו מחפשים חמים ונוח? 20 שנות קריירה בנינו על לקיחת סיכונים, יצירתיות, איך שסגרו לנו דלת נכנסנו דרך החלון. טיפסנו, בנינו, צמחנו. אף פעם לא חיפשנו חמים ונוח.
20 שנות קריירה התמקצענו: בתחום שלנו, בארגון שלנו. יש לנו שם, יש לנו רשתות ענפות, בדרך כלל בתוך הארגונים, יש לנו מעמד והשפעה. חמים ונוח כבר אמרתי?
בשלב הזה של השיחה אני בדרך כלל שואלת למה אנחנו בכל זאת כאן, באופן לא רשמי…
בן שיחי לקפה שואל את עצמו מה עם 20 השנים הקרובות. כי אם אתם בעסק הזה אתם יודעים שחמים ונוח זו ההתחלה של הסוף של השביל עליו צעדנו ב 20 השנים האחרונות. איפה שהוא בשנים הקרובות או שאנחנו נמצא שביל חדש, בתוך הארגון או מחוצה לו, או שהארגון יסמן לנו שהשיא מאחורינו וידחוף אותנו למצוא שביל חדש.
שתיתי המון כוסות קפה כאלו בעשר השנים האחרונות ולמדתי משהו חשוב. מי שיצא מהשיחה והתחיל לפעול להגדיר לעצמו את השביל החדש, בפנים או בחוץ, נסק. מי שבחר בחמים ונוח מצא את עצמו לרוב ב "קר שם בחוץ".
ולקח לו הרבה יותר זמן למצוא את השביל שלו קדימה.
איפה אתם רוצים להיות?
חפשו אותי ב niritcohen.com