הרהורים על מה שבסרטה של לינוי בר-גפן / ערוץ 10
התמונה שנשארה לי בזכרון לאחר הצפייה בתכנית הזו, היתה קיפאון.
כל אחד בתורו, עומד במקום ומשדר קיפאון. לא זזים, הכל באותה משבצת - קיפאון.
זו תמצית החוויה - זו שעשתה את הסרט, ה"שחקנים", היועצים והמומחים - כולם בקיפאון.
ועל כולם מנצחת הסטיגמה - חייב משרה.
(היה אחד, לרגע קטן, שלקח את גורלו בידיים וזז קדימה, אבל הוא לא חזר בהמשך ... משבש קיפאון).
בעולם שלו-יחסית שבו אנו חיים, מצב של אבטלה הוא
המקום הקשה ביותר שאליו נקלע הבנאדם, במיוחד אם הוא גבר.
שום תרוץ לא עובד מול הקופה המתרוקנת,
הכל תלוי בך.
פתאם היכולת של כל אחד בסביבה להביע דיעה והחובה שלך להקשיב לה,
כי אתה גם לא צדיק בעיני עצמך, מזניקה את מפלס העצבים
והיאוש לשבור את הסקאלה … ואז כולם עצבנים עלייך.
המקום הנורא ביותר שקיים הוא היאוש ומי שמשיג אותו - חוסר התקווה.
ויש עוד נקודה שהיתה נפקד-נוכח בכתבה הזו: אתה לבד, פשוט לבד, עושה הכל לבד.
הטלפון מת, המסננת עובדת ולדבר אל הקירות זו לא אופציה.
אז תשבור את זה כאן ועכשיו. יש את מועדון אפורי-השיער,
יש מיזמים ועמותות שאתה מעניין אותם - לא תאמין כמה סיוע מחכה לך בנקודה הזו.
אז בוא וננסה לנקות חלק מהכתמים שמסתירים את הדרך.
גילנות - די מספיק אחרון ודי !!!
הנקודה הזו לא פשוטה.
מי שמעל גיל 50 חש אותה לעיתים קרובות ובצדק; לא מקבלים הזדמנות ראשונה למרות שהיכולות והרצון מאד גבוהים.
אבל לגבי הצעירים יותר זה שהגעת לגיל 40 לא אומר שאתה מורחק עקב גילך,
אלא מסיבות אחרות שגיל זה מתאר - משך של דרך. השכר,
התפקיד, הגמישות המחשבתית ועוד. בתור אתגר לזכרון
תנסה לזכור את השיחה שבה הודעת לבוס שלך שעליית השכר שמגיעה לך כמובן,
לא עומדת במבחן התוצאות של החברה ואתה מסרב לקבל אותה .. זוכר?
בדרך הזו נשרו לא מעטים לפניך שברגע מסויים לא התאימו למערכת הזו; אתמול אני, היום אתה…
בחלק גדול מהמקרים זו הנפת דגל לעצמנו לבחינת מצב - האם אני במסלול הנוח או שאני חותר קדימה. להיאחז בטיעון הזה מציב אותך כקרבן שממתין לכוח חילוץ ...
לא-מועסק זה לא מובטל !!!
מובטל זה מצב נפשי. זה מצב של חוסר-ערך עצמי.
לא-מועסק זה מצב זמני; מישהו לא מוכן לשלם לך כסף כל חודש.
זה לא אומר שהידע והיכולות שלך לא נדרשים.
רוצים אותם במחיר שונה, בפורמט אחר.
יש לך מה להציע, יש ארגונים ועמותות שזקוקים לך.
צא החוצה ותרוויח את השווי שלך.
יועצי התעסוקה לא יספרו לך אבל יש 2 רמות לסיום תעסוקה:
בארגון שבו עבדת עד עכשיו.
חפש לך ארגונים אחרים.
תבחן תפקידים קודמים שעשית ועד הכשרות שונות שיעצימו אותך.
במקצוע שלך.
זה באמת "פג תוקף" שמאלץ אותך להמציא את עצמך מחדש.
על זה תיכף נרחיב.
קבל טיפ! עולם העבודה משתנה, בכל המובנים.
בסך-הכל יש הרבה יותר עבודה אך כמות המשרות המוצעות, קטנה.
יש מספר דרכים להינות משפע העבודה - לבד, ביחד, שכיר או עצמאי,
הבחירה בידך. החלטה זו מעמידה אותך מול מודל סיכון/סיכוי שאתה מתעב
אבל זה מה שיש, אז מתרגלים (קמץ בתף) ומתרגלים (צרה בתף).
הצד החיובי שקיימות פלטפורמות מידע שמגיעות עד המיטה הזוגית
שלך ומציעות לך עבודה מכל העולם.
דרך נפלאה נוספת שיועצי הקריירה לא מסמפטים היא הקמת עסק. תמיד זה מתקשר לחנות, מלאי, עובדים, מס-הכנסה ושאר ירקות והאימרה שאומרת שרוב העסקים נכשלים.
אז עכשיו נוצרים בעולם צרכים, שאיפות ורצונות שמחפשים את מי שייענה להם. אלה הם עסקים מבוססי-ידע שנשענים על ההתפתחות הטכנולוגית האדירה שהפכה את הידיים שלך לערוץ תקשורת לסמרטפון בכף היד.
כאן צריך כישרון, רצון, אבחנה וחוש הומור כדי לייצר עסק כמעט יש מאין. היפה הוא שאתה יכול להתחיל אותו כבר בשיא ימי התהילה שלך לפני שתגיע להרהורים האלה.
2 עובדות בסיס:
האחת - העולם זז ומשתנה ואף אחד לא משתגע על תפקיד הקרבן. השנייה - הגעת לאן שהגעת במהלך הקריירה שלך בגלל שהיית טוב, למדת והשקעת ויש לך כישרון, לא בגלל שאתה טמבל. אז תן מבט פנימה ותמצא את המנוע שהזניק אותך בתחילת הדרך.
והחשוב מכל - זוז, פשוט תזוז, פעם תיפול, פעם תקפוץ אבל תמיד תזוז עד שתגלה שכשאתה זז הנוף משתנה בדרך, גם התוצאות.
תאמין בעצמך ותצחק, יהיה בסדר.
(*) נכתב בלשון זכר אך מיועד לכולם.