מה בעצם קרה לעולם ההשמה? ולמה כל כך קשה למצוא עבודה?
פעם לפני הרבה הרבה שנים כשחיפשנו עבודה
כל מה שהיינו צריכים לעשות זה לכתוב מה עשינו
לשלוח למי שצריך
לבוא לראיון
ובהסתברות די גבוהה
לקבל הצעה.
היום כשאנחנו מחפשים לאן לשלוח את קורות החיים שלנו
אנחנו מתחילים להתבלבל.
קודם כל כי אין לנו עם מי לדבר.
אנחנו מגיעים לאתר עם עשרות משרות
אבל בלי אנשים.
ואז אנחנו מתחילים לשאול את עצמנו
לשלוח קורות חיים? לאיזו משרה? מי עומד מאחורי זה?
מי יקבל את זה?
וזה מרגיש זר ומנוכר
זה מרגיש סוג של אובדן שליטה.
ואנחנו מחפשים בנאדם עם פנים ועם קול שיעזור לנו
ואין.
ואז אנחנו שולחים קורות חיים ולא מקבלים תשובה
ולא ברור לנו מה לא בסדר.
ואז אנחנו מסתכלים בקורות החיים שלנו
ושואלים מה הבעיה.
ואז אנחנו מתחילים להרגיש שאולי משהו לא בסדר איתנו.
אז קודם כל אני רוצה להשמיע צפירת הרגעה
זה לא אנחנו זה השוק.
עודף האוטומאציה שבהתחלה עבד נפלא
מבלבל גם את מחפשי העבודה
וגם את המגייסים.
ובעולם שמשתנה ראוי לנקוט בגישות אחרות.
ראוי לנקוט בגישות שיפתחו בפניכם דלתות
גישות שיביאו אתכם פנים אל פנים אל מי שבאמת צריך את מה שרק אתם יודעים לעשות
גישות שיביאו לכם פרנסה ראויה
במודל חופשי ויציב יותר מאשר "משרה"
אם את/ה מרגיש/ה שהגיע הזמן לעשות משהו אחרת
אנחנו מזמינים אותך להיכנס ולראות איך אפשר לגשת לעניין אחרת
ואיך אפשר ליצר הכנסה ופרנסה
בכל גיל
ובכל נושא
גם בעולם של היום
אפרת רמתי