אם אתם מוצאים את עצמכם מבלה שעות בפורטלים למשרות בניסיון לצוד איזושהי משרה שיכולה להתאים לך ואם יש לכם כבר יותר מ 10 גרסאות של קורות החיים

ואתם מתאמץ על להתאים אותן למשרה הספציפית, שולחים קורות חיים וברוב המקרים לא מקבלים אפילו את שיחת הטלפון הראשונה עם כל השאלות שלה, 

הגיע הזמן שתבינו שלקיתם בהתמכרות למשרות והגיע הזמן להיכנס לגמילה.

איינשטיין אמר די מזמן שאי שפיות זה לחזור פעם אחר פעם על אותה פעולה ולקוות לתוצאות שונות.

ואני אומרת שבמקרה הזה לא רק אי שפיות אלא זה התמכרות.

 

למה התמכרות? 

כי לשלוח קורות חיים עוד פעם ועוד פעם ולקוות שיזמינו אתכם לראיון ומזה תצא עבודה,

זה בדיוק כמו להיכנס לקאזינו ולהכניס עוד מטבע למכונת מזל 

ולהיות בטוחים שעוד האורות נדלקים והמטבעות מתחילים לזרום מהמכונה אליכם.

 

איך אני יודעת שזה המצב?

קודם כל כי אתם פותחים את הלב ומספרים לי מה עובר עליכם.

מתי זה קורה?

למשל אתמול, במעגל הסיום של הקורס "קורות חיים לפרופיל עסקי"

יושבים אנשים סופר אינטיליגנטים, סופר מוכשרים, מומחים בתחומם,

ומספרים לנו שהם מחפשים כבר ארבע שנים והשיטה המקובלת באמת לא עובדת.

והם רואים איך כשהם משנים גישה - מתחילות להגיע הזדמנויות.

לא סתם הזדמנויות, הזדמנויות מתאימות.

 

מצד שני אני שומעת את זה מחברות ההשמה

ומההד הנטרים, שברוב המקרים הם אלו שעומדים מאחורי המשרות שאתם רואים.

כמעט אף פעם המודעה לא מפורסמת על ידי הגורם המקצועי

שהוא זה שיכול להבין מה הערך האמיתי שלכם,

ולקבל החלטה לפגוש אתכם.

 

ולכן, אני מבקשת שתמחקו מהלקסיקון את המשפט "למצוא עבודה זו עבודה"

וכל פעם שהמחשבה הזו עולה,

תחליפו אותה בבקשה במשפט אחד קצר ופשוט:

"לשלוח קורות חיים זה לא לחפש עבודה".

ותלכו לחפש גישה אחרת,

גישה שמתאימה ליכולות שלכם, למומחיות שלכם, לניסיון שלכם.

גישה אחרת שתיתן לכם תוצאות אחרות.

 

מה קורה כמשנים גישה? מה קורה כשמתחילים לחפש גישה אחרת?

פתאום מגלים שיש ים של הזדמנויות מסביב.

למרות שרגע לפני זה זה נראה כמעט בלתי אפשרי למצוא עבודה.

פתאום מגלים שצריך אתכם, אבל באמת.

והכי מפתיע? פתאום אתם מגלים שיש אנשים שאתם רוצים לעבוד איתם 

ואנשים שלא.

 

איך זה מתחיל? בשינוי גישה

אני רואה פעם אחר פעם איך מגיע הרגע הזה - איך נופלת ההחלטה לשנות גישה

וכשמשנים גישה, פתאום מתחילות להיפתח הזדמנויות.

כל פעם מחדש אני רואה איך זה קורה לי מול העיניים.

זה לא לוקח שנים. זה לא לוקח חודשים.

במפגש הרביעי של הקורס "פתאום" יש רוח אחרת.

 

יש הבנה. קודם כל מה זה אומר להוביל תהליך של חיפוש עבודה.

ואחר כך ויותר חשוב הבנה של המקום שבו אני נמצא

ומה אני רוצה לעשות עכשיו.

וה קורה ברגע שמסכימים לוותר על ההתמכרות למשרות

ומתחילים לפתוח עיניים למה שמתאים להם עכשיו. 

 

אז לסיכום,

דעתי האישית בהחלט על הפורטלים היא שמדובר בסוג של פאטה מורגנה. 

עבור מי שעבר את גיל 45. 

עבור מי שצמח בפיתוח והתקדם לניהול מוצר, פיתוח עסקי ואפילו מכירות.

עבור מי שיצא מאמדוקס ומחפש משרה בסטארטאפים שנמצאים בצמיחה מטורפת.

עבור מי שמדבר בשפה של ניהול פרוייקטים בעולם שעבר לענן.

 

כדי לקנות כרטיס כניסה לעולם החדש,

צריך קודם להבין אותו

ואז לקנות כרטיס כניסה.

על הכרטיס הזה כתוב שינוי גישה. 

 

שינוי גישה לעצמך,

שינוי גישה לידע שלך

שינוי גישה למה שאתה מחפש

ובעיקר - והכי חשוב - שינוי גישה לדרך שבה אתה מחפש.

 

כי באמת צריך את הידע שלכם

כי באמת צריך אתכם כי סטארטאפים צעירים (בכל המובנים) יכולים לקרוס בלי הידע שלכם. 

 

נעשה ונצליח

אפרת רמתי