1 minute reading time (118 words)

Testimonials אותנטים

tetimonial

בדרך-כלל אנחנו קוראים בחשדנות חוות-דעת שאנשים נותנים על מוצר או שירות שרכשו. 

אנחנו מחפשים את הלא-מושלם כדי להבין אם אפשר לסמוך על זה.

 הכתבה המרתקת של קרן אוחיון באתר מוטק'ה

מתבססת על ראיונות שערכה עם שניים מחברי המועדון שסיימו את הקורס: פרופיל עסקי.

 אז גזרנו את הקטעים, ללא עריכה, כדי שתוכלו להבין חלק ממה אנחנו עושים פה, במועדון אפורי-השיער.  

 אם מתאים לך להבין על הסדנא והקורס:

 לסדנא הקרובה - כאן.

 למידע על הקורס - כאן.

טלי ושי עברו במועדון סדנאות ומפגשים. טלי עדיין בעיצומו של התהליך והיא מחפשת עבודה, ואילו שי השתלב מחדש בינתיים בשוק התעסוקה. אז זה קצת ספויילר של סוף טוב – אבל כדי להבין איך הם הגיעו לכאן, שוחחנו איתם ושאבנו השראה רבה. 

 

שי, בן 63 היום, איבד עבודה פעמיים בעשור האחרון. "פעם בגיל 50 מתוך תחושת מיצוי, אחרי עבודה של 25 שנה באותה חברה, ולא נמצא לי תפקיד פנוי ואטרקטיבי. פניתי לרשת הקשרים שהייתה לי ודרך אנשים שמקושרים בתחום שלי, והם עזרו, ייעצו וסידרו לי פגישות. אחת מהן הניבה את התפקיד החדש שבו עבדתי עוד עשור, בקרן השקעות".

העבודה השנייה הסתיימה בעזיבה פתאומית. "היו קיצוצים דרמטיים בחברה וקיבלתי מכתב פיטורים מהיום להיום", הוא מספר. "בניגוד לפעם הראשונה, הפעם לא הייתה הכנה או חשיבה קדימה, פשוט נשלחתי לשבת בבית", הוא נזכר.

איך הרגשת באותו זמן?

"לקחתי זמן לנוח ולהתאפס על עצמי וכשהתחלתי לחשוב קדימה, חשבתי שיהיה לי קשה למצוא תפקיד בגלל הגיל שלי. במקרה פגשתי את אודי וחבריו ואהבתי את הכיוון, זה הדליק אותי מנטלית ועשה לי פתאום סדר. כי אתה לא יכול ללכת בגיל הזה להתראיין כמו בגיל 40, זה סיפור אחר לגמרי. בגיל 60 אתה צריך לבנות את עצמך שאתה מוצר ואתה מוכר את עצמך".


"הגעתי לגיל שאני גם דורש יחס טוב, עניין ואתגר בעבודה"
 
לדבריו, בני משפחתו, רעייתו וילדיו הבוגרים, נלחצו מעט מהפיטורים שלו ודאגו לו. "אשתי אמרה מה יהיה, איך נסתדר, שלא תשתגע כל היום בבית". אבל חודשים אחדים אחרי הפגישה וסדנה להכנה לראיון שעבר, שי השיג עבודה בחברת ניהול. "התחלתי בתפקיד ייעוץ והתקדמתי לתפקיד ביצועי, ועכשיו עזבתי כי פנו אלי ממקום אחר לתפקיד של ניהול פרויקטים מורכבים. כל זה קרה כי שיניתי את קו החשיבה. בגיל מבוגר אתה מוכר את עצמך לא כעוד אחד שבא לראיון אלא כמומחה, לי קו המחשבה הזה מאוד עזר".

שי אומר שמבחינה כלכלית הוא יכול היה להרשות לעצמו לפרוש כעת, אבל הוא ממש לא חפץ בכך. "אני רוצה לעבוד. אם הייתי פורש יכולתי לחיות חיים די נוחים אבל זה לא רק הסיטואציה הכספית. אני בן 63, אני לא זקן, אני לא צריך ללכת לקופת חולים כל היום. אני רוצה את העניין, את האתגר של הפרויקטים, לחוות סיטואציות חדשות. בעיניי להיות אקטיבי זה להמשיך להיות צעיר ברוחי. בצד זאת, אני לא מוכן לעשות כל דבר, יש לי גבולות. הגעתי לגיל שאני גם דורש יחס טוב, עניין ואתגר ויש לי קווים אדומים. אני לא מסכים שידברו אלי בזלזול, למשל. אני מרגיש שיש לי את הכלים ויש לי את התחושה שאחרי ההכשרה שעברתי אף אחד לא יחליט עבורי אלא אני לוקח את גורלי בידיי".
לפני חצי שנה נקראה טלי, בת 56 מרעננה, שעבדה בתפקיד ניהולי בכיר בחברת ספנות בינלאומית, לפגישה אצל מנכ"ל החברה. "זה לא בא בהפתעה כי ידעתי שהחברה נמצאת בעיצומו של שינוי ארגוני גלובלי, והיה לי ברור שזה יגיע גם לישראל", היא משחזרת. החברה הודיעה שהיא סוגרת את המחלקה בארץ והציעה לטלי לעבור לטורקיה, לשם העבירו את משרדי ההנהלה.
 
"זה לא התאים לי כי יש לי משפחה, ובכלל, טורקיה היא לא מקום ידידותי לישראלים".
 
המנכ"ל הודיע על הפיטורים ולמרות שהייתי מוכנה לזה, הרגשתי לא נעים. היו לי חששות, בטח אחרי 17 שנה באותו מקום עבודה כשאני אחרי גיל 50. גם חששות אובייקטיבים בגלל מצב האבטלה בארץ, בדגש על תפקידי ניהול, ובמיוחד כשאני מגיעה מתחום ייחודי. נכנסתי למצב של חוסר ודאות: מה אעשה עם כל הידע והניסיון שצברתי, ובמיוחד לאור הגיל שלי והעיסוק שלי".
 
טלי החליטה לקחת פסק זמן למנוחה. "נהניתי מירידת המתח וזה היה מאוד חשוב אחרי שנים רבות של עבודה מאוד אינטנסיבית ותובענית", היא מספרת. "סוף סוף היה לי זמן עם המשפחה. בהתחלה חשבתי שארצה לנסוע לטייל והיו לי כמה ספרים לקרוא, אבל האמת היא שבעיקר הלכתי לשחות, עשיתי פעילות ספורטיבית, בישלתי וביליתי עם המשפחה. הזמן עבר מהר ובנעימים. למען האמת, אם לא הייתי צריכה להתפרנס לא הייתי חוזרת לשוק העבודה. בנוסף, יש לי את החשש שלא צברתי מספיק לפנסיה".
 
"הבנתי שאני לא מובטלת שמחפשת פרנסה עד הפנסיה אלא מומחית בתחומי"
 
טלי נרשמה למועדון אפורי השיער (ההרשמה היא בחינם), ואחרי זמן קצר עשתה שינוי תפיסתי מרחיק לכת: "שיניתי את תפיסת העולם שלי לגבי חיפוש עבודה", היא מסבירה. "אני חושבת שהשינוי העיקרי שעשיתי היה לשנות גישה - להפנים שאני לא מובטלת בת חמישים שמחפשת צדקה ופרנסה עד הפנסיה, אלא שאני מומחית שנאלצה לעזוב את העבודה. אזרתי אומץ וגישה חיובית. לא להסתכל אחורה אלא רק קדימה, ולהמשיך משם. הבנתי שאם אני מחוץ למעגל העבודה, אני יכולה לקחת את כל הידע שצברתי ולהפוך אותו למומחיות, ואת המומחיות אפשר להציע בהרבה תחומים, לאו דווקא בתחום הייחודי שבאתי ממנו".
 
טלי מוסיפה שבמועדון היא למדה את הדינמיקה של עולם התעסוקה המתחדש: "ראיתי איך ארגונים גלובליים עוברים תהליך של מיקור חוץ, ופחות מעסיקים עובדים מן המניין אלא כספקים חיצוניים, ושהם בעצם מחפשים אנשים כמוני, שצברו ידע ויכולות. עכשיו אני רוצה למצוא את עצמי שוב בעשייה, אבל גם ללמוד משהו חדש".
 
כאמור, טלי עוד לא מצאה מקום עבודה חדש אבל היא רק בתחילת התהליך.
 
 
"עברתי סדנה ויש לי תמיכה גדולה בבית ומהמשפחה הקרובה, שהיא מאוד חשובה במצב הזה של חוסר הוודאות. הזכרתי לעצמי הרבה פעמים שאין לפיטורים קשר לגיל, לביצועים של המחלקה או לתפקיד שלי, שעליו קיבלתי הרבה פרגון ומחמאות, אבל עדיין התחושה היא לא טובה כששולחים אותך הביתה בגיל כזה".

 

כדי שבאמת תהיה לך שנה טובה
"נס" הכוכבים של ניסים
 

תגובות (0)

Rated 0 out of 5 based on 0 voters
There are no comments posted here yet

השאירו את תגובותיכם

  1. Posting comment as a guest. Sign up or login to your account.
Rate this post:
0 Characters
מצורפים (0 / 3)
Share Your Location