הבקר מתחיל ואיתו הטלפונים.
זה מתקשר להודיע שהוא מבואס כי זימנו אותו לשימוע ודי ברור לו מה הבוס הולך להגיד;
וזו, שבדרך-כלל היא מלאת מרץ, מתקשרת לספר שההנהלה החליטה לסגור את החברה ואף קולגה לא מצליח לארגן לה משהו שנראה כמו עבודה אמיתית.
גם זה שמנהל אגף עם 50 עובדים נשמע מאד מונוטוני כשהוא מתאר איך אסרו עליהם להגיע למשרדים ובגלל שגם הלקוחות עובדים מהבית, אין למעשה למי למכור …
נשמע לך מוכר? גם לך יש חוויות כאלה בתקופה האחרונה?
מה משותף לכל המתקשרים האלה? הם חלפו את גיל 40.
גם לפני שלושה חודשים לא היה קל להיות צעיר ומוכשר עם עשרים שנות ניסיון אבל עכשיו המשא הזה יותר כבד.
ההבנה שמשהו לא מוכר קורה, מחלחלת בשקט ומבהילה אותנו.
אפשר לזרום עם הפחד ולחפש את מה שהיה, אבל לאבד קצת את עצמך.
ואפשר לרצות. כי ההשכלה הנסיון והקריירה שלך הכשירו אותך לרגע הזה.
הבחירה שלך. אנחנו בוחרים באלה שרוצים, לא באלה שמחפשים מה שהיה.
ומה אנחנו עושים כדי לחפש את מה שהיה?
את אותו הדבר. בדיוק. מה שעשינו כשהיינו בתחילת הדרך ...
רק מעדכנים.
כותבים קורות-חיים מנצחים, מתכוננים לראיון עבודה שבסוף הטוב שלו תהיה לך אפשרות לפטר את המראייין והשיא - עונים למדור דרושים למשרות מנכ"ל וחברי הנהלה בכירה.
נו, באמת …
רק בשביל התרגיל הלוגי, נראה לך שמישהו הולך למנות מנכ"ל על-סמך קורות-חיים ששלח? שהמגייסת אמרה עליה שהיא אחלה מנהלת?
בתקופה הזו הכל מתבסס על הכרות אישית.
ההכרות האישית החשובה ביותר היא שלך עם עצמך.
לא מה שעשית לפני יובלות אלא משהו הרבה יותר מדוייק ועכשווי.
ההכרות הבאה שלך היא עם כאלה שיכולים ורוצים להמליץ עליך כדי להגיע להזדמנויות.
ואם נראה לך שהעבודה הבאה שלך תראה כמו העבודה האחרונה שלך, אז גם לזה כדאי לך להתכונן.
בקיצור - יש לך המון מה להציע ומעסיקים מחפשים אותך, אבל כל התהליך הזה מתנהל אחרת.
אם הגעת עד לכאן ומעצבן אותך שלא מראים לך את הקסם - אין לך מה לדאוג.
הכניסו פרטים ומיד יגיע אליך מייל שיתאר לך מה באמת קורה
ואיך אנחנו יכולים לעשות דברים חדשים ביחד, שיובילו את הקריירה שלך להצלחה.
