מספר דקות לפני הצפירה היא התקשרה. שמה רונית וכרגע היא הצטרפה אלינו לרשת.
היא קבלה בבוקר את ההודעה שהחל"ת שלה שונה לפיטורים. הכעס והעלבון שנשמעו בקולה היו כל-כך אותנטיים ואני רוצה לשתף את דבריה איתך.
הלקח הראשון שלי מהקורונה הזו שאף אחד לא באמת דואג לי.
אני עוד נתון בודד שצריך להשטיח כאני מתקרבת לעקומה.
כדי שלא אבלוט. כי לא באמת סופרים אותי.
ברגע אחד התברר לי שאמנם אנחנו בחברה כמו משפחה
אבל כדי שה-"הורים" יהיו בסדר, זה בסדר להשאיר אותי בחוץ.
חל"ת שבת. בלי שומשום ... בלי שכר. על חשבון ימי החופש שלי.
ביום ראשון התקשרתי לברוך, הבוס שלי, לשאול מה קורה.
"חוזרים" הוא ענה לי, "אבל לאט, כמו כולם
קודם כל אלה ששומרים על האור ואחר-כך
נראה את מי עוד אנחנו צריכים ... מנהלים זה מצרך יקר בעונה הזו"
הוא צחק ...
ואז בוווםםם. הבנתי !!! החיים זה לא מה שחשבתי.
אני לא אהיה שוב הקורבן, זה שמבין, זה שהכל מובן
אני הולכת לשחק את משחק החיים ובתפקיד הראשי - לא תאמינו.
אני !!!
ברור לי שכדי שאצליח אני צריכה מישהו רציני
שלא רק שיספר לי שאני נהדרת אבל בחוץ קר
כזה שמשחק את משחק החיים ומבין מה אני מביאה
איך לספר את זה במערכה הראשונה
כדי שבסוף האקדח שלי באמת יירה. ויפגע במטרה.
עזבו אותי מקוסמים, עזבו אותי מהעשרה
קחו ממני חיוכים וצחוקים שלא מבינים את הבדיחה
תרחיקו ממני את אלה שיודעים הכל
תנו לי להזיע, תנו לי לסבול כדי שבסוף אהיה מספיק חזקה
להשיג את מה שאני רוצה. ולצחוק.
אני הבמאית, אני הכותבת. אני השחקן וגם זו שרק על עצמה סומכת.
אם מתאים לך להצטרף למסע שלי עם עוד אנשים מופלאים כמוך,
כדי שהבמאי ייקח אותך ברצינות בהצגה הבאה, התכניות שלנו יסייעו גם לך
אם במשהו אמיתי חושקת נפשך.
