אנו נמצאים בשלהי חודש אלול - חודש התשובה. תשובה מלשון לשוב כלומר לשוב לדרך הנכונה ממנה סטינו בטעות. המחשבה היהודית מלמדת אותנו כי מרגע שקיבלנו על עצמנו סט של מחויבויות חברתיות ומצפוניות סביר שלעיתים נטעה ונסטה מהדרך. הטעות היא חלק מהחיים, יש להשתדל שלא לטעות, אך האדם המצליח,הוא לא זה שאינו טועה, אלא זה המכיר בטעותו, ויוצא למסע התשובה. מסע בו הוא מחזיר את עצמו למסלול הנכון להמשך גדילה והתחדשות. כל מסע תשובה שפוספס,הופך להיות משא המכביד על ההליכה, ומאיים לנתק אותך מהדרך.
מסע התשובה,כפי שמשורטט ביהדות, הינו תהליך מורכב בעל נוסחה ברורה של שני שלבים:
בשלב ראשון עלינו להכיר בכך שכשלנו. זהו רגע קריטי בו אנו מסוגלים להישיר מבט ולהודות שטעינו. זו תחנה ראשונה , אך אצל רבים גם האחרונה שכן מנגנון ההכחשה פועל על כולנו ואנו מסרבים להכיר בזאת שטעינו . ככל שהטעות שעשינו גדולה יותר כך מנגנון זה פועל חזק יותר, ובמהרה נבנים סידרה שלמה של תירוצים והצדקות מדוע למעשה לא טעינו. לעיתים קרובות , כאשר הטעות היא בין אדם לחברו, תהליך ההדחקה כולל הכפשות של הצד בו פגענו,והעמדתו באור שלילי ,כל זאת על מנת להצדיק את העוול שעשינו לו.
בכדי לעמוד בעניים פקוחות אל מול החטא צריך כוחות נפש גדולים.
רוב החברה המודרנית משתדלת לא להיפגש עם עולמו של החטא ועם רגשי האשם שעולם זה מוליד. האדם המודרני דורש מעצמו לעמוד במחויבותיו ללא פשרות (לימודים ,עבודה, זוגיות ומשפחה).
פרנץ קפקא כותב בפרוט על הוויתו של האדם המודרני הנכשל במילוי חובה מצפונית כלפי אדם שני. הוא מתאר כיצד רגשי האשם מכוסים בתרוצים ואף בהכפשות של האדם שנזקק לעזרה, דבר המאפשר לנקות את מצפונו של החוטא. האושר הגדול שלו מושג רק כאשר האדם הנזקק נעלם מעיניו.
ברגע שהמציאות המטרידה נעלמת רגשי האשם נעלמים עימה, אך לאמיתו של דבר רגשות אשם אילו מודחקים פנימה וגובים את מחירם הימיומי בהשפעה ישירה על איכות החיים. הם הופכים למשא על הנשמה במקום להוות קטליזטור ליציאה למסע התשובה הבונה.
(הדברים אמורים לגבי חטא כלפי נשמתך – בין אדם למקום, כמו גם לגבי חטא בין אדם לחברו).
לאחר שצלחנו את השלב הראשון מגיע השלב השני, שלא נופל במורכבותו מהראשון. בשלב זה אנו מנתחים את הכשלים שלנו ומבקשים לחזור למקומינו הטיבעי והנכון. שלב זה כולל שני צעדים:
-
בקשת סליחה על העבר. בחטאים שבין אדם לחברו על החוטא לדון עם חברו עד שזה סלח לו, בחטאים בין אדם לעצמו על החוטא לוודא כי סלח לעצמו.
-
קבלה לעתיד- החלטה פנימית להיטיב בעתיד.
אלא שגם כאן עומד מכשול בפני התשובה. השיחה מול החבר, או מול עצמך, דורשת אנרגיה וסובלנות, ולאחר מכן המוטיבציה להיטיב בעתיד, דרכה להישחק במהרה. מי מאיתנו לא החליט ממחר דיאטה והחזיק מעמד גג חודש או עד פיתוי עוגת השוקולד הבאה? כולנו רויי החלטות על התחדשות ועם זאת רווי כשלונות ביישום לטווח ארוך.
הרמב"ם מדריך כי האדם המחליט על דרכו החדשה יעמיד את אלהיו כעד הנוכח ורואה את האדם בהחלטתו כפי שמצויין בהושע פרק יד "שובה ישראל עד (בצירה) ה".
הירהורים כאלה או אחרים יכולים לחלוף כענן פורח. מה יגרום לי להתחיל במסע התשובה? משיב הרמב"ם " צריך להתוודות בשפתיו ולומר עינינות אלו שגמר בליבו" כלומר אנו חייבים לעמוד מול עצמנו ולומר את המחשבות במילים. הוצאת הדברים במילים מחייבת, ועוזרת לנו לממשם.
כולנו עושים טעויות. השאלה המרכזית בהקשר זה אינה כיצד להימנע מטעויות ( הרי זו ודאי משאת נפשו של כל אחד, ועל אף זאת טעויות קורות), אלא כיצד לצמוח מטעויות. יש לנצל ימים מיוחדים אילו ,של חודש אילול, לבדיקת מערכות, למפגש אמיץ עם הכשלים ולשירטוט תוכנית נחושה לתיקון קילקולי העבר ולמידה לקראת בניין השנה הבאה.
מסע התשובה מלווה את האדם כל השנה , ולא רק בימי אלול- אמרו חז"ל "כל עוד הנר דולק אפשר לתקן", ואני אוסיף כי התיקון אף מאריך ומעצים את חיי הנר.
בברכת דרך צלחה לחיים של עוצמה ועשיה תוך התרעננות והתחדשות.
