דווקא השבוע האחרון שבו חיפה עלתה בלהבות
היה אחד השבועות הכי מרגשים מאז שיצאנו לדרך
קודם כל הכתבה בגלובס.
אחר כך היה השידור בכלכלי בלילה.
מצד אחד אנחנו דוחפים את השאלה איך מייצרים תעסוקה
מצד שני התמונות לא נותנות מנוח.
ובתוך התמונות האלו עולה הסיפור של המסעדה של רמה בנטף
שנשרפה כליל. הסיפור של השרפה ב YNET פה.
רמה שבבכלל היתה רקדנית, הקימה את המסעדה בגיל 40
כשהיא החליטה לעשות שינוי מקצועי ולעבור דווקא לתחום המסעדנות
ודווקא בנטף.
במשך 20 שנה היא בנתה וטיפחה
מסעדה שפתוחה רק בסופי שבוע.
הסיפור של רמה הוא הסיפור של כולנו. הצורך בשינוי.
ברצון להביא לעולם משהו חדש.
קונספט אישי.
שלנו. שנותן לנו לחיות בדרך שבה אנחנו רוצים.
נותן לנו אופק.
נותן לנו משהו שהוא שלנו.
ואת האויר שאנחנו צריכים.
אני מאחלת לרמה שהמסעדה שלה שכשתשתנה הרוח
המסעדה של תתחדש במהרה
ותשגשג
אפילו יותר מקודם.
ושהיא תמשיך לתת לכולנו דוגמא אישית
שאפשר לעשות שינוי.
ששינוי הוא אפשרי ומתאים.
השרפה במסעדה של רמה
ובכלל האש שפרצה בארץ השבוע מראה לנו שוב
שמה שנראה לנו בטוח ויציב
יכול להשתנות ברגע אחד
בגלל סיבות שבכלל לא בידיים שלנו.
זה נכון לגבי עבודה
זה נכון לגבי המקצוע שלנו
זה נכון לגבי המון דברים
הרבה פעמים אנחנו מסתובבים עם רצון או צורך לעשות משהו אחר
ודוחים את זה "עד ש".
"עד שיהיה יותר קל כלכלית"
"עד שהילד יסיים אוניברסיטה"
כמו שיזהר שי כתב השבוע בגלובס
"יש לי חדשות מרעישות בשבילכם. יום אחד יהיה לכם שיער אפור..
ובמקביל לכל מני דברים טובים שיגיעו עם הגיל תחושו שסביבת העבודה שלכם משתנה"
הרצון לשינוי הוא דבר מעניין. הוא לא צריך להכתיב לנו את החיים.
אבל כן חשוב לתת לו מקום ולראות מה מתבשל
כי עדיף שאנחנו נוביל את השינוי בחיים שלנו
ולא העולם שמסביבינו, לא ככה?
עדיף שנחיה את החיים שלנו כמו שאנחנו רוצים, לא ככה?
עדיף שכשכבר נהיה אפורי שיער נדע מה אנחנו רוצים לעשות כשנהיה גדולים.
וחוץ מזה ומעבר לכל שיתחיל כבר גשם ויגמרו כל השרפות האלו.
שלכם,
אפרת רמתי, אודי קשת וצוות מועדון אפורי השיער.
נ.ב.
אז אם החיידק של השינוי הגיע אליכם
אנחנו מזמינים אתכם להקדיש לו 3 שעות ולהצטרף אלינו לסדנא שקראנו לה
"להפוך את החלום למציאות - איך יוצאים לדרך חדשה אחרי גיל 45"
מוזמנים. כל הפרטים פה, בקישור.
