תחושת החמצה
היא תחושה די קבועה
כשמגיעים לאמצע החיים.
מרבית בחירות העבר שלנו עומדות לביקורת
ונראה לנו, כשאנו נמצאים מול הזדמנות נהדרת,
שאם רק היינו עושים דברים קצת אחרת,
בוחרים אחרת,
אזי הכל היה נראה שונה היום
ונפלא.
לפעמים באמצע החיים,
במקום להתמודד עם המציאות
ולהפיק ממנה לימונדה,
חשוב לנו, "לכאורה", לתקן את נזקי העבר
ולהיות מוכנים לקראתם היטב - לעבר.
ישנם בינינו רבים וטובים שמאמינים
שאם יעצרו לרגע, לשנה-שנתיים וילמדו מקצוע חדש
ישתפר מצבם לאין-שיעור והביקוש אליהם ירקיע שחקים.
זו מחשבה קסומה שממלאת אותנו.
נלמד, נהיה מעודכנים כמו הצעירים,
משהו חדש בקדמת השפיץ
עפרון מחודד, כזה שכולם רוצים.
שטות ואיוולת אם מוכנים לגרד את הפרסומת.
יחד איתך ילמדו צעירים נלהבים, שיבינו גם את הכוונה
וגם את המילים.
ואתה? באמצע החיים, רוצה להשליך את מה שצברת
בעמל כפיים ולהתחיל כאחד הצעירים?
ומי רוצה בכלל לעבוד עם מבוגר טירון?
זה מקרה שונה אם בחרת להמשיך עם מה שכבר צברת
ובחרת ללמוד מקצוע, כמו תחביב, שנשען על מה שהשגת.
אבל ב- 99% מהמקרים זה לא המצב.
אם נהיה דרמטיים ונודה על האמת
הבחירה בלימודים באמצע החיים
זו עצימת עיניים מוחלטת שמונעת ממך במודע
להיות הגרסא הכי טובה של עצמך.
הגרסא המשודרגת.
הגרסא המשודרגת של עצמך
שתאפשר לך לאמץ גישה חדשה לעשייה ולקריירה
להתנועע בגמישות ובחן
בין הזדמנויות והכרויות שימלאו את חייך
יבטיחו לך עשייה משמעותית ומתגמלת
עם תשוקה בעיניים ואדמומיות בלחיים
מהמחמאות שתגענה אליך.
אז נכון.
צעירי ביתך קודמים
ובך כבר השקיעו ואין שום סיבה להמשיך
והמכונית החדשה שקנית היא לא באמת בשבילך,
היא לכל המשפחה, לכן אין לך את האמצעים והיכולת
לשים את עצמך במרכז הבימה ולצעוק:
גם לי מגיע. עכשיו התור שלי.
להיות עצמי.
האמת שזה מפחיד אותך עד אימה
כי הרי את עצמך הכרת מרגע הלידה
ומה כבר אפשר לגלות לך,
למי שכבר ראה הכל, בטח באתר
שנקרא: אתה
אבל מתגנב חשש שגם אחרים רואים
דבר או שניים שיעשו לך לא נעים
ומצמוצים בעיניים.
אז זהו. שלא.
אין לך מושג מה נמצא בתוכך
כי ממש התמכרת לאריזה
ולמה שאומרים על הקנקן
וממש כבר שכחת את האהבות והריגושים
שמדליקים אותך.
זה הזמן לחזור לעצמך.
להיות המומחה המנוסה
מה שממש מגדיר אותך.
הטאלנט עם הנסיון שכולם רוצים.
זה הזמן להצטרף.
כדאי לך מאד לבדוק מתי מתחילים.
