4 minutes reading time (863 words)

כולם מנסים לנצל את המצב של מחפשי עבודה? דיעה

placeholder-image Talent Junction 45 - הבלוג - כולם מנסים לנצל את המצב של מחפשי עבודה? דיעה

tip170717

הקיץ כאן. חם ולא הכי מזמין לצאת מהמזגן. הילדים יצאו לחופש. נראה כאילו כולם כבר יצאו לחופש והכל עצר.

חוץ מזה ההוצאות מטפסות דווקא בתקופה שמי שלא עובד מרגיש צורך עז לנעול את הארנק.

אז מה יכול לעשות מי שמחפש עבודה בעונה כזו?

 

קודם כל למען הגילוי הנאות גיליתי שבחום הזה בא לי יותר ללכת לים ופחות לעסוק בנושאים "כבדים" כמו תעסוקה.

אבל מה שכן, מהדהדת לי בראש אמירה ששמעתי די הרבה בחודש האחרון "אני לא משקיע שקל בחיפוש עבודה"

"אני מרגיש שכולם מנסים לנצל את המצב הזה". "אני כבר השקעתי 5,000, 10,000 (מחק את המיותר) ואני עדיין מחפש"

"אני כבר לא עובד שנה אז איך אני יכול להרשות לעצמי להשקיע בעצמי?"

 

אז בטור הזה אני הולכת לפתוח את העניין הזה של הכסף. אני הולכת לשים על השולחן את התחושה שאני שומעת ממחפשי עבודה על זה שהם מרגישים שמנסים לנצל את המצב שלהם

שכולם מנסים למכור להם כל מני פתרונות ואחרי שהם השקיעו והשקיעו, הם כבר לא מאמינים לאף אחד.

 

תקופה כזו היא ממש לא תקופה פשוטה ולכן הגיוני שירגיש שמי שמציע עזרה כזו או אחרת שכרוכה בתשלום, חשוד בניסיון "לדחוף" לנו משהו,

אבל תנו לי לתת לכם כלים לבחון את ההצעות שאתם מקבלים ועל התגובות שלכם.

 

קודם כל אם נתקלתם פעם בספר "לא רציונאלי ולא במקרה" של דן אריאלי, 

אתם בטח מבינים שמרבית החלטות שלנו, בטח בקשר לכסף, לא נסמכות על השכל. 

אם לא קראתם  - אני ממליצה בחום למצוא עותק כדי לרענן את התפיסות שלכם על קבלת החלטות.

אני משוכנעת שזה יהיה אפקטיבי באותה מידה כמו להפחית שתי מעלות במזגן. 

 

המסקנה החד משמעית של דן אריאלי (והוא לא הראשון ולא האחרון)

שמרבית ההחלטות שלנו ובטח בקשר לכל מה שקשור לכסף, 

לא ממש לא מסתמכות על חשיבה הגיונית. הן נסמכות על הדרך שבה אנחנו מרגישים. 

והרגש הוא מדד סובייקטיבי ולא אובייקטיבי. 

 

ולכן אני רוצה לתת לכם כמה נקודות לבדיקה מה מנהל את החשיבה שלכם.

נקודה מספר 1  "הפוסל במומו פוסל" (חז"ל)

זה לא אני אמרתי זה חז"ל. הרבה פעמים אנחנו מתרגזים ונפגעים מאחרים 

ולוקח לנו זמן להבין שהם ראו עלינו מה שאנחנו לא ממש רואים על עצמנו.

מה זה אומר? שמישהו מציע לנו סיוע במשהו שאנחנו חושבים ש"עם עוד מאמץ קטן נצליח לפתור בעצמנו אז למה להשקיע"

ומה פתאום "הוא/היא/הם" חושבים שאני לא יכול להתמודד עם זה בעצמי? 

אני שניהלתי פרוייקטים? שניהלתי אנשים? אני לא יכול להסתדר עם זה בעצמי?

אם זו התחושה שלכם אני ממליצה לקרוא את המשפט הראשון של תכנית 12 השלבים למחפשי עבודה ולבדוק אם הוא מתאים לכם:

הודינו כי אנחנו חסרי אונים ואין לנו שליטה על תהליך מציאת העבודה שלנו.

כי אם המשפט הזה מתאר את המקום שלכם, הגיע הזמן לקרוא הלאה ולפתוח את הלב להבנה שהיה פה שינוי מאוד גדול 

ששינה את חוקי המשחק.

 

נקודה מספר 2: "הגדרה של שיגעון זה לעשות פעם אחר פעם את אותו דבר ולצפות לתוצאות שונות" (אלברט איינשטיין)

אני פוגשת הרבה אנשים ששולחים קורות חיים פעם אחר פעם ולא מקבלים תשובה

ופה אנחנו מגיעים למשפט השני 

 הגענו להבנה שאנחנו מאמינים שיכול להיות שלמישהו אחר יש ידע שיכול להחזיר את השפיות לחיפוש העבודה שלנו.

תאמינו לי שזה לא פשוט להגיע להבנה הזו. בטח לא לנו, שגדלנו בתרבות 

Not Invented Here - "אני יכול לעשות את זה יותר טוב"

אחד הדברים שאני גיליתי ולפנמים בדרך הכואבת זה שכל בעיה שאנחנו נתקלים בה היום

מישהו אחר כבר פתר אותה. 

ולא רק זה יש כמה וכמה אנשים שכבר נתקלו בה וכבר פתרו אותה ולכן כדאי לנו מאוד להבין איך כדאי לבדוק אם אנחנו יכולים לפתור את הבעיה הזו בעצמנו 

או שיהיה לנו יותר קל מהיר ויעלה לנו פחות להיעזר במישהו אחר כדי לפתור את הבעיה שלנו. 

 

נקודה מספר 3: "אין לי כסף אז מה פתאום שאני אשקיע בעצמי?" (את זה אני שומעת לפחות פעם בשבוע)

אני מסכימה עם כל מי שחושב שאחד הדברים הכי פרדוקסלים זה להשקיע כסף בתקופה שאנחנו מרוויחים מעט.

אבל אז באמת מגיע המשפט השלישי:

הגיע הרגע לעשות חשבון אמיתי ונוקב ביחס לכמה זה עולה לנו לשבת בבית ומה התועלת הגדולה שלי מזה (כן יש הרבה פעמים) ולהבין מה אני רוצה באמת עכשיו

האם אני רוצה להמשיך בתלם או שעצם המחשבה על זה מעוררת בי תחושה של אי רצון בולט ואני מוכן לעשות את זה רק כדי להמשיך להרוויח

אבל אני בעצם רוצה לעשות משהו לגמרי אחר?

 יכול להיות בכלל שאני מרגיש שמגיע לי קצת חופש אחרי כל כך הרבה שנים של עבודה?

ובעצם זה לא הכי נורא אם החופש הזה ימשך עוד קצת?

 

אז אם זה המצב זה רגע טוב להשקיע בעצמך דווקא כי בשלב הזה אתה לא מרוויח. 

דווקא כי בשלב הזה אתה לא מוצא את עצמך בעולמך הישן

ולכן זה הרגע להסתכל איפה העולם שבו אתה רוצה להיות ואיך להגיע לשם.

ובזה שווה להשקיע כי זה יכול לחסו לך חודשים ושנים של התברברויות

ולהביא לך הרבה הזדמנויות שמתאימות לך ומקדמות אותך 

 

לסיכום אני אומר שהחיים והעבודה באירגונים לימדו אותנו שחשוב שנסתדר לבד.

לימדו אותנו לא לסמוך.

לימדו אותנו לא לנסות

ודווקא התקופה הזו עם כל הקושי שלה,

היא הזדמנות מצויינת לאמץ גישות חדשות

כי זה בסופו של דבר מה שמקדם את העניינים.

 

אז אני מציעה בחום לבדוק כל הצעה שמגיע אליכם על פי הרלוונטיות שלה,

על פי המרחק שלה מהמוכר

ולקפוץ למים.

כי מי שמתחיל לזוז, מתחיל לקבל הזדמנויות. בדוק, ראיתי את זה בכל כך הרבה מקרים.

מסכימים? מתנגדים?

מוזמנים להשאיר לי תגובות הערות והצעות לפוסטים הבאים

שלכם,

אפרת רמתי

 

לשנוא את השליח או לאמץ גישה חדשה
להעז

Related Posts

 

תגובות (0)

There are no comments posted here yet

השאירו את תגובותיכם

  1. Posting comment as a guest. Sign up or login to your account.
0 Characters
מצורפים (0 / 3)
Share Your Location

By accepting you will be accessing a service provided by a third-party external to https://gh-c.org/