אנחנו פוגשים אנשים שמגיעים לראיונות עבודה ומתקדמים בתהליך
ועוברים עוד ראיון ועוד ראיון ובסופו של דבר לא מתקבלים את העבודה
קורים 3 דברים שמפריעים:
1. ראיון כח אדם לא עובר אותם טוב. מפחיד אותם. מכניס אותם לחרדות.
2. המראיין משכנע אותם שהתפקיד קטן עליהן ו/או לא מתאים להם
3. הם עושים מאמצים גדולים כדי לעבור, כדי לצאת "מתאימים למשרה"
ובסוף - מקבלים "לא"
מי שסובל מאחת מהבעיות האלו, כדאי לו מאוד לקבל עזרה.
אפשרי לפתור אותם.
הבעיה השלישית היא זו שנתייחס אליה בטיפ הזה:
כי מסתבר שככל שהמתראיין מתאמץ יותר "למצוא חן" בעיני המראיין,
כך הוא מרגיש יותר שהוא היה טוב בראיון.
אנחנו יכולים לומר שלמרות התחושה הטובה, הסיכוי שלו לעבור יורד.
למה? כי דווקא המאמץ הזה, הוא זה שעובר לא טוב. אם או בלי שהמראיין מודע למאמץ.
מה שעובר זה חוסר אוטנטיות.
מה שקורה זה שגלאי ה"משהו כאן לא מסתדר לי הכי טוב"
עולים אצל המראיין.
ואז הוא פשוט לא מעביר. למה? כי יש לו ספק.
ואם יש למראיין ספק - אז אין ספק.
אז מה הטיפ שלנו?
תהיו אתם עצמכם.
אתם לא צריכים להיות בוטים.
אתם לא צריכים להיות גסי רוח
אבל אתם צריכים להיות אוטנטים ולעבור אוטנטים
כי אז מי שמראיין אתכם מקבל תמונה אמיתית שלכם.
ובמרבית המקרים מה שהמראיין שלכם רוצה
זה מישהו שהוא יוכל לסמוך עליו באמת.
כשקל וכשקשה. כשהולך וכשלא הולך.
מישהו שיגיד לו את האמת ויעזור לו לשפר את המצב.
למה אני אומרת את זה?
תחשבו רגע על עצמכם,
אם אתם הייתם יושבים בכסא המראיין,
לפי מה הייתם מעבירים מרואיין?
לפי זה שהוא הכי התאמץ או לפי זה שאתם יכולים לסמוך עליו?
כל ההבדל בין מי שמראיין אתכם לביניכם
זה שהוא יושב על הכסא ולא אתם.
רוב מי שקורא את המייל הזה ראיין עובדים.
רוב מי שקורא את המייל הזה היה בעמדות ניהול כאלו ואחרות
ולכן אתם יודעים שמה שמנהלים מחפשים בסופו של יום
זה מישהו שאפשר לעבוד איתו,
לסמוך עליו, נעים לעבוד איתו
גם כשקל וגם כשקשה.
יאללה בהצלחה בראיון הבא!
